אני לא לבד

חברים ! זהו ! החלטתי לצאת מהארון: יש גבר בחיי ! הוא לא מושלם, קצת לא פרופורציונלי, אבל הוא נוכח. הוא מחכה לי, יושב על השולחן, בפרגולה, מול ספת הרביצה/קריאה שלי. בשעות החסד השקטות שלאחר יום עבודה או בסופ"ש הוא מסתכל בי, ראשו מוטה, כאילו תמה עלי, זרועותיו כמו שואלות, מבקשות, מתחננות, קוראות ... לא ברור לי, מה הוא רוצה ? פסל הנייר הראשון שלי. למה לא סיימתי אותי ? הוא שואל. מה זה הכרס הזו ? כמה עיתונים אני יכול עוד לבלוע ? נוצרת שיחה שקטה. אני לא לבד.